איך הערה עוקצנית הורסת יחסים

Rate this post

“נעלתי את המפתח באוטו.” אחרי יום שלם של אוכל ונפנוף בטבע הדבר האחרון שבא לך זה לחכות למנעולן בגלל שסגרת את הפגוש על הצידנית. בעוד אנחנו חושבים מה לעשות, אחד מאיתנו חוזר עם עוד שניים, גבוהים וחזקים ישר לכיוון האוטו. “אני צריך מברג, סמרטוט, ואיזה משהו מברזל.” כולנו מקיפים אותם. מנסים לעזור, לכוון, לעודד. הם מנסים ככה, מנסים אחרת, להכניס, להוציא, רק להגיע לכפתור הדלת ולפתוח אותו… אבל עם כלים מהשטח זה לא הולך מהר. בעוד הם מנסים ומנסים (וכבר הגיעו עוד 2 משלהם לעזור) פולט אחד משלנו את ההערה הבאה: “איך זה שכשאתם צריכים לפרוץ רכב זה לוקח לכם שתי דקות, ועכשיו זה לוקח כ”כ הרבה זמן?”

“חשבנו שבאנו לעזור” הם ענו, והמשיכו בשלהם. מתאמצים ומזיעים ולבסוף הם פותחים את האוטו. עם קפיצות השמחה, ההתפעלות, כפיים וחיבוקים הדדיים הלכנו לשתות איתם לחיים. הם מאום אל פחם, אנחנו מהצפון. אבל באמצע היער, לפני רדת החשיכה, היינו שוב אחים. זה יכול היה להיגמר אחרת. מאז נזכרתי ב2 רגעים: הרגע בו סבא שלי מסביר לי ש”חיים ומוות ביד הלשון”, והרגע בו אמא שלי פותחת את סיר הדגים המפואר שלה בערב שישי, ולביס הראשון מתלווה מן טעם מריר, מגעיל כזה לא אופייני. אח”כ מתברר שזה היה לימון כבוש שהרס תבשיל שלם.

חומר למחשבה

איפה אתם מכניסים הערות מיותרות שמחמיצות לב שלם? כיצד אתם הורסים יחסים בחוסר כבוד, גילגול עיניים, צקצוק שפתיים, והבעות בוז שבמקום להתאפק (או למצוא לכם מקום לקתרזיס מתאים) אתם מוציאים אותו על האחר?

למידע נוסף: ייעוץ זוגי

סגור לתגובות.