מילים לזכרו של דוד שלי שנהרג במלחמת יום הכיפורים

אלי, בן חנה ויהודה, נולד בחודש כסלו תש”ח (נובמבר 1947), במרוקו ועלה ארצה עם משפחתו בשנת תשט”ו (1955). המשפחה השתקעה בחיפה והוא למד בבית- הספר היסודי “בית-יצחק” ואחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון-מקצועי “שוב” בקרית-שפרינצק, במגמה של מסגרות כללית.

אלי ניחן בכישרון רב בכל הקשור במלאכת כפיים. הוא היה בקי במקצוע המסגרות, בעל מיומנות רבה, חרוץ ושקדן בעבודתו. הוא היה אדם טוב לב ונעים הליכות, מקובל על חבריו ועל ידידיו ואהוב על בני משפחתו.

מטבעו היה בעל שיקול דעת רציני ובוגר, קיבל על עצמו תפקידים ומשימות ועמד בביצועם בהצלחה. הכל הכירוהו כאדם אחראי, שמילא את כל שהוטל עליו בשלמות ובדייקנות.

אלי גויס לצה”ל במחצית נובמבר 1964 והוצב לחיל החימוש. לאחר הטירונות הוכשר בקורס למכונאי טנקים ונשלח לשרת בגייסות השריון. הוא היה חייל מסור וממושמע והצטיין במילוי תפקידו. במסגרת תפקידו הועלה לדרגת סמל.

במחצית מאי 1967 שוחרר אלי מהשירות הסדיר והוצב ליחידת מילואים של חיל החימוש. במלחמת ששת הימים נמנה עם היחידה לפינוי שלל. במחצית אוקטובר 1967 התנדב אלי לשרת בצבא הקבע. הוא החליט לקשור את עתידו בשירות בצה”ל ועשה זאת מתוך הכרה בחשיבות ההתנדבות ומתוך תחושת ייעוד. הוא נשלח לשרת כמכונאי טנקים בגדוד שריון בפיקוד הצפון. בשנת 1971 נשא לאישה את חברתו ציונה והקים עמה את ביתו בקרית-מוצקין, שם נולד בכורו אופיר.

הוא נהג מצוות כיבוד הורים והיה ראש משפחה אוהב ומסור שנהנה מהבילוי בחיק משפחתו. בשנת 1972 עמד בהצלחה בקורס-קצינים בבית-הספר לקצינים של צה”ל ואחרי-כן השלים קורס קציני-חימוש בבסיס ההדרכה של חיל החימוש. לאחר שהוענקה לו דרגת הקצונה, נשלח לשרת כקצין חימוש בחטיבת “גולני”.

במלחמת יום הכיפורים השתתף הגדוד שלו בקרבות הבלימה נגד הסורים ברמת הגולן. אלי נמנה עם הכוח שהיה בקו הראשון וסייע להחזיר לכשירות את כלי הרכב וכלי הנשק שנפגעו.

בהתקפת כוח קומנדו סורי על כוחותינו ביום כ’ בתשרי תשל”ד (15.10.1973), נפגע אלי ונהרג והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו אישה ובן, הורים ואחים.

לאחר נופלו הועלה לדרגת סגן.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה:”אלי היה מהמובחרים שבקציני הגדוד ולחם בעוז רוח ובאומץ רב, כדי להדוף את הפולשים לארצנו. לצערנו הרב היה אלי צריך לשלם בגופו ובדמו למען המשך קיומה של מדינתנו- מדינת ישראל.”

נפילתו של אלי הממה אותנו. הוא היה אהוב ואהוד על חבריו ועל מפקדיו ביחידה. אנו לא בקשנו אבות ובנים גיבורים’ אך נאלצנו להקריב את מיטב בחורינו ואת חום דמנו למען קיום עם ישראל בארצו ובתפוצות.

המועצה המקומית קרית-מוצקין הוציאה לאור חוברת לזכר בניה שנפלו במערכה, ובה דברים על דמותו של אלי.