מיכל אברון

אלינורי אהובה שלי

או הווו כמה עבר מאז ששוחחנו לאחרונה, אני מתגעגעת מאוד.
את צריכה להיות שמחה שככה פרשתי לי כנפיים ואני מתמודדת לבד אם הית רואה אותי כל יום הית כל כך גאה בי.
לא רק שאני לא נופלת בבורות והולכת אחורה אני מדלגת עליהם בחינניות, ואם אני נופלת אני מנערת את האבק וממשיכה הלאה.
ויש לי תקופות קשות ואני עוברת אותם ויוצאת חזקה יותר, ומחוברת לגוף שלי כמו שלא היתי מעולם ומבינה עכשיו איזה ילדה מפוחדת ומבולבלת היתי אצלך. וקורים כל כך הרבה דברים כל הזמן.שבוע הבא יש טקס חלוקת תארים, אני מנהלת מחלקה ואני מרוויחה 10,000 ש”ח בחודש. אני קורעת את התחת אבל לראשונה בחיי חוסכת כסף, ואני מאוד מצליחה במה שאני עושה , כמובן שתמיד אפשר יותר אבל אני רק אחת, וכשקשה לי אני מעלה מינון וכשהגוף מסיים לנוח אני מורידה וחוזרת לעשות הליכות, ויש לי שקט אני קוראת המון ולפעמים זה עושה אותי מאושרת ולפעמים זה מרגיש לבד.
ואני מתגעגעת לחיבוק שלך,

מיכל

%d7%94%d7%9e%d7%9c%d7%a6%d7%94-%d7%9e%d7%99%d7%9b%d7%9c-%d7%90%d7%91%d7%a8%d7%95%d7%9f-%d7%94%d7%9e%d7%a9%d7%9a